 |
| ר' מרדכי בוסקילה עם ר' אריה דרעי יו"ר ש"ס |
אל ירך לבבכם
טוב למען האמת, הסתפקתי והתחבטתי רבות עם עצמי על מה לכתוב, חשבתי אילו דברים יועילו, מה כדאי להעלות לשיח היום הציבורי וכו'.
אז לאחר מחשבה ארוכה, כשברקע אנו עדים לתוכניות כלכליות קשות אותם מתכן שר האוצר יאיר לפיד להוציא לפועל, והכל תוך כדי גיבוי מלא משר התמ"ת יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט, וכן, גם של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שבגזרותיו הכלכליות של לפיד הוא מרוויח לצוד שתי ציפורים במכה אחת. גם בידודו של יאיר לפיד בפן הפוליטי, וגם תקציב מדינה התואם להשקפת עולמו.
אך כואב יותר מהכל זהו הזלזול הגדול שישנו בקרב חברי הכנסת, השרים, ושאר קברניטי המדינה, כנגד לומדי התורה, אלו שעליהם עומד העולם, שמוכנים להפקיר אל כל חיי העולם הזה, על מנת לזכות לרווח והצלה לחיי העולם הבא.
ובאמת, שעות ספורות לפני שירד הגליון לדפוס, למדתי על סדר לימודי היומיומי, במסכת סוטה, שם במשנה הראשונה בפרק שמיני, לאחר קריאה בעיון, הבנתי באיזו תקופה אנו נמצאים. שהרי מלמדת אותנו המשנה, שכהן משוח מלחמה, זה המדבר אל החיילים לפני צאתם לקרב, עומד לפניהם ואומר להם: לא על אויבכם ולא על אחיכם, לא יהודה על שמעון, ולא שמעון על בנימין, לא מולם אתם הולכים להלחם, שאם תפלו בידם, ודאי שאלו ירחמו עליכם. אלא מול אויבכם הולכים אתם להלחם, שאם תפלו בידם, אין הם ירחמו עליכם.
מי שמתבונן על המילים המאירות של המשנה, יכול בנקל לקשר אותם לימים טרופים אלו, ימים שעומדים עלינו אויבנו מחוץ, מיחלים ליום בו ח"ו ישלטו עלינו. ובמקום שיתבוננו שרי הממשלה על האותיות המאירות, ויבינו שלא מול האויבים שלהם הם נלחמים, אלא מול האחים שלנו. כן, כולנו יכולים להזכר תמיד בססמת הבחירות של נפתלי בנט שאמר "אחי, תחזור הביתה".
והיום, היום הם לא מסתפקים מלגרש אותנו מהבית, אלא הם מקצצים בכל תקציב שסממן של יהדות קשור אליו. הם קיצצו במלגות לאברכים, הם קיצצו בתקציבי הישיבות, הם קיצצו בתקציבי תלמודי התורה. הם הולכים לקצץ לגנים, הם הולכים לקצץ את קצבאות הילדים. היוקר יאמיר. ואיש מחברי הקואליציה אינו פוצה את פיו, איש אינו מוחה על הפגיעה בעולם התורה, הרי מה הם עוד רוצים, להחרים לנו את הגמרות?, לשבור לנו את הסטנדרים?.
אך כשהגעתי ללימוד של סוף המשנה נחה דעתי. שם אומרת המשנה, שהיה הכהן משוח המלחמה עומד מול החיילים, מחזק את רוחם ואומר להם: אל ירך לבבכם, אל תפחדו מקול צהלת הסוסים של האויבים, אל תבהלו מקול צחצוח החרבות, אל תיראו מפני הגפת התריסין ושפעת הגלגסין. אל תפחזו מקול קרנות,אל תערצו מפני קול צווחות. למה?, כי קודשא בריך הוא ושכינתיה הולך עמכם. הם האויבים באים בנצחונו של בשר ודם, ואתם אוהבי ד' באים בנצחונו של מקום.
הם שרי האוצר, התמ"ת, הרווחה והחינוך, אלו שנותנים ידם לקיצוץ הגדול, אלו השותפים לגזרות הכלכליות, הם אלו הבאים בנצחונו של בשר ודם, הגאווה, הכבוד, השנאה והמשחק הפוליטי המסוכן, הם אלו המניעים אותם.
אבל אנו בני התורה, יראי ד', אוהבי שמו, לומדי תורתו, אנו כולנו באים בנצחונו של מקום, אנו באים בשם ד', בכח התורה אי אפשר לפגוע, מערכה של תורה לא ניתן להמעיט. נכון, קשה, אין כסף, אין תקציבים, יש רדיפות, אבל התורה חיה ונושמת.
משפט השבוע
כאב לי ששמעתי את רבני הציונות הדתית מפצירים בנפתלי בנט, שלא לתמוך בחוק אותו מקדם ח"כ אלעזר שטרן, חוק המבקש להוסיף נשים לגוף הבוחר לרבנות הראשית.
כאב לי ששמעתי את אחד הרבנים אומר: "נפתלי, הצלחת בבחירות בזכות הרבנים. הבטח לנו שתהיה איתנו. אסור לך לתת יד לחוק שכזה".
עכשיו כולנו מבינים על מה זעק מרן הגר"ע לפני הבחירות.
הכותב הוא עורך בקו עיתונות דתית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה