על דעת הקהל / אפי גלעד

על דעת הקהל / אפי גלעד

אם אתם קוראים את השורות הללו, סביר להניח שאתם יושבים כרגע מול המחשב, או לחלופין יושבים על הספה בסלון לאחר יום ארוך ומתיש, מעלעלים באייפון ומנסים לקחת הפוגה קלה. בדיוק על כך באנו לדבר איתכם.

קוראי העיתונים וצרכני התקשורת מתחלקים לשניים: אלה שקוראים בשקיקה כל מילה, ובטוחים שכל מה שהודפס על נייר העיתון או נרשם באתר כלשהוא, הריהו כהלכה למשה לסיני. ואלה שרק מרפרפים על המידע, ומפעילים בעצמם 'מערכת סינון אוטומטית'. רק מה שנשמע להם אמין הם שומרים בדיסק הקשיח שנמצא במוחם. מה שפחות שכנע אותם, הם שולחים לסל המחזור, לעיתים בתנודת יד מאוכזבת קמעה, כשהם פולטים משהו בסגנון של "כמה שטויות כותבים היום", ו"אוי, נו באמת. עוד מעט תכתבו גם שלפיד יהיה ראש הממשלה הבא".

תתפלאו, אבל יש לזה שם מקצועי. קוראים לזה "עיצוב דעת הקהל" במכבסת המילים של שנות האלפיים ועשר ואילך, או בצמד המילים היותר פשוטות, שטרם כובסו במכבסת המילים: "שטיפת מוח".

הרי אם אלף איש שקוראים מעל גבי עיתון מסוים, או סתם שומעים ברדיו כמה אדם פלוני כל כך טוב, מן הסתם לפחות חצי מהם יאמינו שהוא באמת איש טוב. תכפילו את האלף איש כפול עשרות, מאות וכן הלאה. מה קיבלתם? שטיפת מוח. בלי לשים לב עבדו עליכם, וקניתם את מה שמכרו לכם. אתם בטוחים שאותו אדם שמעולם לא שמעתם עליו לפני, הוא אדם טוב, ובטוח יעזור לכם / יושיע אתכם / אפשר לסמוך עליו.

אגב, זה עבד גם בבחירות האחרונות, בה נרשם שיא חדש של שטיפת מוח על ידי תקשורת מגויסת. התוצאה: 543,458 איש הצביעו עבור איש עם חליפה יפה שמדבר רהוט (להלן: 'יאיר לפיד'), ובסוף אכזב את רוב אלה שהצביעו עברו. (להלן: 'מעמד הביניים').

דיווחים, אג'נדות והרבה שיכרון כוח

לכאורה, תפקידה של התקשורת הוא לעדכן את האזרחים במה שמתרחש בארץ / בעולם / בחדרי חדרים. היא בעצם נותנת שירות לאזרח הפשוט שרוב היום עובד לפרנסתו, והיא עושה את העבודה בשבילו, ומעדכנת אותו בדברים שלולי התקשורת הוא לא היה מודע שהם אכן התרחשו. לפעמים זה בהחלט חשוב: איזה כביש נסגר לתנועה, כמה עלו המיסים, מה מצב מזג האוויר, מתי החברה שם בחמאס זורקים עלינו טילים. מידע בהחלט חיוני.

במהלך השנים, כלי התקשורת החליטו 'לעזור' לנו עוד יותר, ומלבד אותו מידע חדשותי חיוני, הם התחילו 'לפרשן' מה עלול להיות בעתיד. 'לנתח' מהלכים שאירעו ממש עכשיו, ולעזור לנו 'להבין' יותר טוב את הדברים. בכל זאת, אנחנו אנשים עייפים שיושבים על הספה וקוראים בשקיקה את הגיגיהם. מה יותר כיף מזה שמאכילים אותך עם כפית, ולא גורמים לך להתאמץ בכדי שתחשוב לבד?

ופתאום זה קרה: אותם מגישי החדשות, עורכי העיתונים ושדרני הרדיו שמו לב לדבר מדהים. יש ברשותם עט / מיקרופון. כל מילה שהם כותבים או משדרים מגיעה לאלפי אנשים שפשוט נותנים בהם אימון, ו'קונים' את כל מה שהם 'מוכרים' להם.

קוראים לזה בשפה מקצועית "שיכרון כוח". אם יש לך כוח כלשהו ביד, ופתאום אתה מודע אליו, יש מצב שתשכר מאותו כוח, ובמקום להשתמש בו באופן ראוי, אתה תשתמש בו כשיכור: תעשה דברים לא ראויים. זה יכול להיות למשל שתדחוף את האג'נדות שהבאת מהבית לתוך המיקרופון, תוך כדי הסוואה ל'דיווח' חדשותי תמים. זה יכול להיות שתכניס ידיעה לעיתון, מתוך כוונה לתת במה יותר הולמת לאחד הצדדים, כי הוא יותר בא לך טוב בעין, או שסתם תדווח על משהו שולי וקטן, שיגרום לסערה רבתי לחינם.

עד עכשיו לא חידשנו לכם כלום. מן הסתם שמעתם רבות על אותה תקשורת חילונית / שמאלנית מגויסת, אותה תקשורת שמרבה להכפיש את החרדים במסווה של עבודה עיתונאית אובייקטיבית יוצאת דופן. התרגלתם. אנחנו בלאו הכי לא צורכים את אותה תקשורת. נכון, היא משפיעה עלינו בעקיפין בכך שהיא גורמת לפילוג וקיטוב בעם, להקמת מפלגות שנאה שלוחמות בנו. אבל מה כבר יש לנו לעשות בנידון?

דרמה בעולם החרדי

וכאן מגיע הטוויסט בעלילה: בדיוק בגלל הטוויסט הזה, רשמנו את השורות הבאות. שתהיו מודעים לכך. שלא יעבדו עליכם.

אם בזמנו, רק התקשורת הכלכלית הייתה מגויסת נגדנו. קרי: החרדים. כיום לצערנו אין לה בלעדיות על כך. יש לה עוזרים מבית. כן, יש גם תקשורת חרדית חדשה שעוזרת לאותה תקשורת חילונית. שעוזרת לה לעשות פילוג וקיטוב, אבל לא רק בין חרדים לחילונים, אלא בין החרדים לחרדים עצמם.

אם בתקשורת החילונית, אוחזי העט וצעקני המיקרופון השתכרו במקצת, בתקשורת החרדית השיכרון היה הרבה יותר חזק. אם בתקשורת החילונית ניסו אותם עיתונאים להראות שהם 'אובייקטיבים', בתקשורת החרדית דילגו על כך, והציבו עובדות בשטח. יש את הרעים, ויש את הטובים.

יש את האנשים שכותבים עליהם, ויש את האנשים שלא כותבים עליהם. יש את האירועים שמסקרים אותם, ויש את האירועים שלא מסקרים אותם. אם כלי התקשורת המתחרה מזוהה עם אישיות פלונית, הם יזדהו עם אישיות אלמונית.

אם איקס מביא להם מעטפות עם כסף, הם ידאגו להשחיר את פניו של השני. הם יעשו את זה על בסיס יומי, הם ידאגו להוציא עליו שקרנים וספינים, ובסוף כולם יאמינו שאותו אדם הוא לא בסדר, ושהוא ____ ____ ____ מה שהם יחליטו באותו רגע, עם עדיפות להדבקת אייטמים שליליים. הם יעשו "שטיפת מוח" חזקה לאותם אלו שצורכים את המדיה שלהם, עד שכולם ידעו מי כאן בעל הבית, ומי באמת מכתיב את סדר היום הציבורי.

אבל בשביל מה הם צריכים את המדיה המסורתית, עיתונים רדיו וכד', אם אפשר פשוט לטנף ולהשחיר את פניו שכל מי שלא בא להם טוב בעין / שלא משלם להם כסף גם באמצעות המדיה החדשה? הם ישלחו הודעות כתובות לכולם ובהם שקרים מגמתיים, הם יוציאו ספינים שקריים, דיווחי חדשות אם חצאי אמת בלבד, ובסוף כולם יאמינו. חזקה על לשון הרע שתתקבל על הלב, ובלייצר "לשון הרע", הם ממש טובים.

להבא, שתתקלו שוב באותם "דיווחים מרעישים", "טלטלות" ו"דרמות", אולי כדאי שתחשבו פעמיים למי היה אינטרס לפרסם אותם, וכמה כסף היה במעטפה שהוא קיבל, לפני שהוא יצר את אותה "דרמה".

איך סיכם את זה אחד מ'גיבורי התרבות' אותו גמרו להלל דווקא בתקשורת החילונית במשפט אחד? זה בא בשיר: "אז איך אתה ישן בלילה עיתונאי קטן שלי, איך אתה נרדם? על מה אתה חולם בלילה, אחרי שפיכת הדם, איך אתה נרדם?"... 

 

קרדיט תמונה לאתר מקינטוש יד2.